אברבנאל
וזכר שצדוק ואביתר עשו כדבר המלך ושבו ירושלם וישבו שם, (ל) ודוד היה עולה במעלה הזיתים אבל וחפוי ראש. וכתבו בזה המפרשים שעלה הר הזיתים לראות משם בית ה' והאהל אשר בו הארון כדי להשתחוות משם, ואין כן דעתי, כי הארון היה עמו שם ולמה יעלה אל הר הזיתים להשתחות משם נכח האהל אשר שם הארון? אחרי שהארון עצמו הביאו הכהנים עמו והוא צוה להשיבו ירושלם, אבל כפי הפשט יראה שהיה דרכו באותו הר הזיתים ועלה לעבור בו, או עלה שמה לראות משם מה יעשה בירושלם ולהשגב ולהסתר שמה בעודו מתמהמה שם עד ידע מה יעשה אבשלום. וחז"ל אמרו במדרש תהלים (מזמור ג') שבעלותו במעלה הזיתים אמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וקרוב הוא, (לא) לפי שבהיותו עולה שמה הגידו לו שגם אחיתופל בקושרים, ודוד פחד ממנו מאד כי היה עצתו שכשואל דבר מאת האלקים כמו שיזכור, וגם לפי שהיה יודע עניניו וסותותיו, ולכן אמר באותו מזמור (תהלים ג' ב') ה' מה רבו צרי וגומר, שאמרו על אחיתופל ועל שאר העם אשר היו אחרי אבשלום, וגם כן אחז"ל במדרש תהלים (שם) שבעבור זה אמר כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו. ואחשוב שאמר זה כנגד אבשלום, שלא היה דוד בורח ונסתר ממנו כי אם בפחדו מעצת אחיתופל, וזהו (תהלים נ"ה י"ד וכו') ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, שהיה רבו ומלמדו, אשר יחדיו נמתיק סוד, ר"ל שהיה ידוע סודותיו, ובבית אלקים היינו הולכים ברגש, שמפני זה היה ירא אותו, ולכן בקש מאת האלקים שישיא מות עלימו ירדו שאול חיים, כלומר שלא יהיה להם פנאי לדבר ולגלות סודותיו, ולזה ירדו שאול חיים מיראתו אותם, וזהו כי רעות במגורם בקרבם, כי בקרבם היו עצות רעות, ולזה כוון באמרו כאן סכל נא את עצת אחיתופל ה':